פסק-דין בתיק ב"ל 28297-02-13

1.         בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים  (ניידות) שהתכנסה ביום 5.11.12 וסיכמה את החלטה לאחר קבלת צילום רנטגן של אגן צד שמאל של המערערת, ביום 12.12.12 (להלן: "הוועדה").

2.         הוועדה קבעה למערערת 50% מוגבלות בניידות בגין הנכות במפרק ירך ימין לפי סעיף ליקוי ד(1) להסכם הניידות, ו 40% מוגבלות בניידות לפי סעיף ו(א)(1) להסכם בגין הנכות במפרק ירך שמאל.

3.         על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טיעוני הצדדים

4.         טיעוני המערערת, בתמצית, הינם כדלקמן:

א.         נסיבותיו של ערעור זה דומות לנסיבות המקרה שנדונו בתיק ב"ל 37721-04-10, קניג נ' המוסד לביטוח לאומי, שם הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים.

ב.         הוועדה לא נימקה מדוע איננה מקבלת ממצאים שתועדו במסמכים הרפואיים מהם עולה כי המערערת אובחנה כסובלת מנקיעה מולדת דו צדדית בירכיה.

ג.          הוועדה התעלמה מאיבחון רפואי של וועדה רפואית (נכות כללית), שמצאה כי המערערת סובלת מנקע מולד דו צדדי, הגם שמוסכם כי קביעתה איננה מחייבת את הוועדה הדנה בזכות הניידות.

ד.         מאחר והוועדה מצאה מוגבלות בשתי רגליה של המערערת, טעתה בכך שיישמה לגבי רגל אחת סעיף ליקוי ד(1) ואילו לגבי הרגל השנייה סעיף אחר - ו(א)(1), והיה עליה ליישם את סעיף ליקוי ד(2) על מנת להעניק  למערערת את אחוז הנכות הגבוה יותר-  80%.

5.         מנגד, טען המשיב כדלקמן:

א.         לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה שמעה את המערערת ובא כוחה, ערכה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה. קביעת הוועדה הינה רפואית ואין להתערב בה.

ב.         על פי ממצאי בדיקתה של הוועדה יש שוני בין שתי הירכיים, ואין המדובר בנקע דו צדדי אלא בפרק ירך ימין בלבד. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת.

 ג.         המסמכים המתייחסים לנכות כללית אינם מחייבת את וועדת הניידות, שכן מדובר בשתי וועדות שתכליתן שונה.

ד.         הוועדה סוברנית לקבוע אחוזי מוגבלות בניידות בהתאם לממצאיה שלה ועל פי בדיקתה העדכנית.

ה.         פסק הדין שצורף הינו של בית הדין האזורי לעבודה ולא של בית הדין הארצי, נסיבותיו שונות בתכלית שכן שם דובר בוועדה שהתכנסה בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי והסוגיות שעמדו שם על הפרק שונות מהסוגיות דנן.

ו.          שיקולי גובה הנכות באופן שייטיבו עם המערערת המנותקים מהאבחנה הרפואית העניינית הינם שיקולים זרים שאין להביאם בחשבון במסגרת הדין.

ז.          המערערת היתה מיוצגת על ידי עורך דין בוועדות, אשר טען אותן טענות בפני הוועדה, כך שהללו לא נעלמו מעיניה, אלא שאינן עולות בקנה אחד עם אבחנתה הרפואית.

דיון והכרעה

6.          לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.